מדרשי פילון ט״ז:ג׳

מהדורה: מדרשי פילון, שמואל בלקין, תשמ"ט

« מדרשי פילון ט״ז:ב׳ מדרשי פילון ט״ז:ד׳ »

4 בראשית רבה פתח ↗

וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר בראשית טז, ד, רַבִּי לֵוִי בַּר חַיָּתָא אָמַר מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה נִתְעַבְּרָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה, וְהָכְתִיב בראשית יט, לו: וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא שָׁלְטוּ בְּעַצְמָן וְהוֹצִיאוּ עֶרְוָתָן וְנִתְעַבְּרוּ כְּמִבִּיאָה שְׁנִיָּה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן פָּזִי הַקּוֹצִין הַלָּלוּ אֵינָן לֹא מִתְנַכְּשִׁין וְלֹא נִזְרָעִים, מֵאֵילֵיהֶן הֵן יוֹצְאִים וּמִתַּמְּרִים וְעוֹלִים. הַחִטִּים הַלָּלוּ כַּמָּה צַעַר וְכַמָּה יְגִיעַ עַד שֶׁלֹא יַעֲלוּ. וְלָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת, רַבִּי לֵוִי מִשֵּׁם רַבִּי שִׁילָא דִּכְפַר תְּמַרְתָּא וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן וּמִתְאַוֶּה לְשִׂיחָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר שיר השירים ב, יד: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי, לָמָּה עִקַּרְתִּי אֶתְכֶם, בִּשְׁבִיל שיר השירים ב, יד: הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ. רַבִּי עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן בַּר פַּפָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מִתְרַפְּקוֹת עַל בַּעֲלֵיהֶן בְּנוֹיָן. רַבִּי הוּנָא מִשֵּׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ רֹב הַשָּׁנִים בְּלֹא שִׁעְבּוּד. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אָמַר כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ בַּעֲלֵיהֶן מֵהֶן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת עֻבָּרִין הִיא מִתְכַּעֶרֶת וּמִתְעַזֶּבֶת, שֶׁכָּל תִּשְׁעִים שָׁנָה שֶׁלֹא יָלְדָה שָׂרָה הָיְתָה כְּכַלָּה בְּתוֹךְ חֻפָּתָהּ, וְהָיוּ מַטְרוֹנִיּוֹת בָּאוֹת לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל שָׂרָה וְהָיְתָה שָׂרָה אוֹמֶרֶת לָהֶם צְאוּ וְשַׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל עֲלוּבָה, וְהָיְתָה הָגָר אוֹמֶרֶת לָהֶם שָׂרַי גְבִרְתִּי אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאֵית צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת רְאוּ כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹא נִתְעַבְּרָה וַאֲנִי בְּלַיְלָה אֶחָד נִתְעַבַּרְתִּי, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת עִם דָּא אֲנָא מִסַּב וּמִתַּן, הַלְוַאי מִסַּב וּמִתַּן עִם מָרָהּ.

6 בראשית רבה פתח ↗

כְּתִיב ישעיה לג, יד: פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר מָשָׁל לִשְׁנֵי תִּינוֹקוֹת שֶׁבָּרְחוּ מִבֵּית הַסֵּפֶר, הָיָה זֶה לוֹקֶה וְזֶה מִרְתַּת, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן כָּל חֲנֻפָּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּקְרָא, בְּמִינוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וּבִנְיַן אָב שֶׁבְּכֻלָּן פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן לְאַרְכִילִיסְטוּס שֶׁמָּרַד בַּמֶּלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ כָּל מִי שֶׁהוּא תּוֹפְשׂוֹ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ פְּרוֹקוֹפִּי, עָמַד אֶחָד וּתְפָשׂוֹ, אָמַר הַמֶּלֶךְ שִׁמְּרוּ שְׁנֵיהֶם עַד הַבֹּקֶר, וְהָיָה זֶה מִתְפַּחֵד וְזֶה מִתְפַּחֵד, זֶה מִתְפַּחֵד לוֹמַר אֵיזֶה פְּרוֹקוֹפִי הַמֶּלֶךְ נוֹתֵן לִי, וְזֶה מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר אֵיזֶה דִּין הַמֶּלֶךְ דָּן אוֹתִי. כָּךְ לֶעָתִיד לָבוֹא יִשְׂרָאֵל מִתְפַּחֲדִים וְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִתְפַּחֲדִים, יִשְׂרָאֵל מִתְפַּחֲדִים הושע ג, ה: וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִתְפַּחֲדִים פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן לָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָן ישעיה לג, יג: מוֹקְדֵי עוֹלָם, שֶׁאִלּוּ נִתַּן לָהֶם רְשׁוּת הָיוּ מוֹקְדִים כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יוֹשְׁבָיו לְשָׁעָה קַלָּה. ישעיה לג, טו: הֹלֵךְ צְדָקוֹת, זֶה אַבְרָהָם, בראשית יח, יט: וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. ישעיה לג, טו: וְדֹבֵר מֵישָׁרִים, שיר השירים א, ד: מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ. ישעיה לג, טו: מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית יד, כג: אִם מֵחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל. ישעיה לג, טו: נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד, בראשית יד, כב: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן. ישעיה לג, טז: הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן הֶעֱלָה אוֹתוֹ לְמַעְלָה מִכִּפַּת הָרָקִיעַ, הֲדָא דְּהוּא אֲמַר לֵיהּ בראשית טו, ה: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה, אֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹמַר הַבֶּט אֶלָּא מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. ישעיה לג, טז: מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ, אֵלּוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, ישעיה לג, טז: לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים, בראשית יח, ד: יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם. ישעיה לג, יז: מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ, וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא.

3 מדוע קורא הכתוב לשרה: "אשת אברהם", כשהוא אומר ששרי אשת אברהם לקחה את הגר המצרית שפחתה ונתנה אותה לידיו.

4 החוקר האלהי =משה מאַשֵר את נשואיהם של האנשים ההגונים, לאור הסתייגות מנשואיהם של המופקרים. שכֵּן אֵלה, בעטיין של הפילגשים בהן הם מאוהבים כמטורפים, משפילים את נשותיהם החכָמות. לפיכך מציג הכתוב את האיש המוסרי =אברהם כבעל הנאמן ביותר לאשתו, בשעה שנאלץ לקחת את השפחה לאשה; ואת האשה החכָמה כסובלנית ביותר, כשבעלה עלה על מטתה של האחרת. אמנם, ההזדווגות עם הפילגש היתה גופנית, על מנת ללדת ילד, אך ההתאחדות עם אשתו היא מתוך נשמה המתאחדת באהבה שמיימית, - זהו פשוטו של מקרא... אך ראוי מאד לשבֵּחַ, שהכתוב מכַנֶה את האשה המשרתת - "אשה", כי הוא אברהם שימש את מטתו בפקודת אשתו האמיתית, ולא מרצונו הוא. ומסיבה זו אינו קורא לה כאן "שפחה", כי השפחה שניתנה לו הגיעה למעמד של אשה, אם לא למעשה, הרי לפחות להלכה. אך על דרך האלגוריה, בשקידה בלימודים התיכוניים יש עָצמה כ"פילגש", אך צורתה וכבודה משֶל "אשה". כי כל אחד מן הלימודים הכלליים, נדמה ומחַקֶה את המוסריות האמיתית. ___________

5 בקבוצת השו"ת שבהן נידונים יחסי אברהם שרה והגר, נוקט פילון בשיטה, שאין להאשים את האבות בכל מעשה רע, ולכן לא פגעו איש ברעהו, לא אברהם פגע בשרה ולא שרה פגעה באברהם, ואין הם מאשימים זה את זה. וגם לדעתו, אין להאשים את שרה בעינוי הגר, ולעומת זה אין להגר כל שינאה כלפי שרה. בשיטה זו נוקט פילון גם בדו־שיח שבין המלאך והגר. וראה להלן ש"ותקל גבירתה בעיניה", אין פירושו שהגר הקלה את שרה בעיניה - כשיטת חז"ל, אלא ששרה הקלה את עצמה בעיני עצמה. וכן בריחת הגר אינה מפני עינוי שרה, אלא שאין היא יכולה לעמוד מפני גודל שיעור קומתה של שרה.

6 פילון דורש כאן, שבהוספת המלים "אשת אברהם", מתכוון הכתוב ללמדנו, שגם לאחר לקיחת הגר נשאר אברהם נאמן לשרה, וכן נהגה שרה במתינות כלפי אברהם.

7 גם במקום אחר מציין פילון, שאברהם ראה את לקיחת הגר כהכרח מתוך צוק העיתים: "מן הראוי לחקור, מדוע חוזר כאן הכתוב ואומר ששרי היא אשת אברהם, לאחר שכבר הזכיר זאת תכופות ראה בראשית יא, כט; טז, א? כי אין זו דרכו להאריך בדבריו בשיטה הגרועה ביותר - בלשון מיותרת. ומה יש לומר על כך? כשאברהם עמד ליקרב אל שפחת התבונה -אל הלימודים הכלליים- אומר הכתוב, שלא שכח את הבטחותיו לגבירתה, אלא הוא יודע, שהאחת היא אשתו על־פי החוק לפי רצונו הוא, ואילו האחרת היא אשתו מתוך הכרח וצוק העיתים" על הכינוס לשם החכמה, עג.

8 כדיוקו זה של פילון דייק גם הרמב"ן: "והזכיר הכתוב שרי אשת אברם, לאברם אישה, לרמוז כי שרה לא נתיאשה מאברהם ולא הרחיקה עצמה מאצלו, כי היא אשתו והוא אישה" רמב"ן לפסוק טז, ב. וכן האברבנאל בתשובה לשאלה הג': "ואמנם אמרו ותקח שרי אשת אברם, וידועה היתה שרה, ולמה כינה הכתוב אותה עתה כך? אלא להודיע, שעם שנתנה את הגר לאברהם, שהנה שרה לא נתיאשה ממנו ולא הרחיק שרה מאצלו, כי תמיד הייתה אתו כאשתו לכל דבר, כאשר היתה באמנה אתו".

« מדרשי פילון ט״ז:ב׳ מדרשי פילון ט״ז:ד׳ »